החלטה בתיק ב"ל 18781-09-11

התובעת לאחר הגשת התביעה ביקשה מבית הדין כי יורה לנתבע לגלות בגילוי ספציפי מסמכים שברשותו הרלבנטים לתובענה ובפרט את החלטת רופא המוסד כמו גם המסמכים שעמדו בפניו בעת מתן ההמלצה לפקיד המוסד להעמיד את התובעת בפני ועדה בהתאם לתקנה 37.

התובעת טענה כי הנתבע השיב בשלילה לפניותיה באמצעות ב"כ לקבלת המסמכם שעמדו בפני הרופא בטרם מתן החלטתו . התובעת טוענת כי טענת הנתבע שלא לחשוף את המסמכים שעמדו בפני הרופא כי מדובר במסמך פנימי אשר אינו ניתן להעברה, נוגד את כללי הצדק וכן הפסיקה אשר קבעה כי על הנתבע חלה החובה לגילוי נאות ולספק למבוטח את המסמכים שעל בסיסם התקבלה חלטתו, גם אם מדובר בתרשומת פנימית.

הנתבע טען בתשובתו כי על פי הוראת סעיף 9(ב) (4) לחוק חופש המידע אין חובה למסור מידע של התכתבות פנימית. לאור האמור טען הנתבע כי מכתבו של רופא המוסד והמסמכים שעמדו לנגד עיניו בעת מתן המלצתו לזמן את התובעת לועדה רפואית נוספת על פי תקנה 37 הינו מסמך פנימי כאמור בחוק חופש המידע ועל כן יש לדחות את הבקשה.

הצדדים טענו בפני בדיון המוקדם השלמת טיעוניהם הן באשר לגילוי המסמכים והן לעצם השאלה העומדת בפני בית הדין בדבר תקיפת החלטת פקיד התביעות לזמן את התובעת לועדה.

בענין זה טען ב"כ התובעת כי לשם קבלת החלטה בדבר בחינה מחדש של נכות צמיתה שניתנה לתובעת יש להביא נימוק מבוסס ולאור החלטת רופא המוסד לפקיד התביעות מתבקש גילוי המסמכים אשר בהתבסס עליהם קבע רופא המוסד את קביעתו.

הנתבע טען כי זוהי מהות תקנה 37 וביקש להגיש תעודת עובד ציבור מטעמו.

לאחר שהוגשה תעודת עובד הציבור,של פקיד התביעות ולא רופא המוסד אשר קיבל את ההחלטה, התקיים דיון מוקדם נוסף וב"כ התובעת חזר על מכלול טיעוניו וטען כי הוא זאי לקבל לידיו בגילוי מסמכים את הטופס הפנימי של המל"ל באשר לפתיחת התיק מחדש.

לאחר שבחנתי את כל טעוני הצדדים בפני, בכתב ובעל פה וכן את תעודת עובד הציבור והמסמכים אשר צורפו לכתב התביעה, עולה כי הבקשה לדיון מחדש של נכות התובעת התבקשה על ידי הנתבע בעקבות החלטה של רופא המוסד כי לדעתו "דרגת הנכות של התובעת שונה כיום מזו שקבעה הועדה הרפואית וזאת מהסיבה כי התובעת לא היתה במעקב וטיפול לאחר הועדה האחרונה".

כאמור תקנה 37הינה תקנה המאפשרת לנתבע, כפי שתקנה 36 מאפשרת לתובע להגיש בקשה לפניה מחודשת לועדה רפואית בשל שינוי ( שיפור או החמרה) במצבו הרפואי של תובע.

פתיחת עניינו של תובע תתקבל לאחר שרופא המוסד יקבל מידע רפואי חדש בכתב או בעל פה המעיד על סבירות רפואית ממשית של שינוי המצב התובע.

בתעודת עובד הציבור נרשם בנוסף למסמך הפנימי אשר צורף לכתב התביעה ,שהוא מכתב המלצת הרופא, כי "מבחינה רפואית קיימת סבירות לשיפור והתאוששות העצב שנפגע".

ההחלטה בדבר פתיחת בחינת הנכות הינה לשלושת סוגי הנכויות שנקבעו לתובעת.

תעודת עובד הציבור אינה חושפת בפני התובעת את המסמכים שעל בסיסם התקבלה ההחלטה על זימונה לועדה לפי תקנה 37 , כך שהתובעת מצויה בפני אי ודאות מוחלטת, מה הביא את רופא או פקיד המוסד להחליט על זימונה לועדה לבחינה מחדש.

אמנם למוסד נתונה הזכות לבחון נכות צמיתה שנקבעה למבוטח בעקבות תאונה, לאחר תקופה ,אך כאשר מתבקש הנתבע על ידי התובעת לחשוף את המסמכים או את הבסיס הרפואי האחר או ההנמקה להחלטה זו ,עליו לעשות כן ולא להחבא לאחר הוראות חוק חופש המידע ולטעון כי מדובר במסמך פנימי.

דוקא התנהלות זו של הנתבע היא זו המביאה לחשדנות שלא לצורך ואינה ראויה.

רופא המוסד בעת קבלת החלטתו על פתיחת עניינו של מבוטח בפני ועדה לפי תקנה 37, לנמק את קביעתו בהתבסס על מסמכים רפואיים או אחרים.

כך גם פקיד המוסד לא די שיאמר בתעודת עובד ציבור כי התייעץ עם רופא המוסד וקיבל את ההחלטה.

התרשומת הפנימית היא זו אשר מהווה בסיס לתשתית עליה התבסס הנתבע בפניה לתובעת ועל כן לשם גילוי נאות ובחנת הלגיטימיות של החלטת פקיד התביעות יש לחשוף בפני התובעת את המסמכים אשר היוו בסיס להחלטה זו.

לאור האמור, הנני מורה לנתבע לחשוף את המסמכים על בסיסם התקבלה ההחלטה לזמן את התובעת לועדה נוספת על פי תקנה 37 זאת בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו.